שאלה שניתן להעלות: "האם רופאים יודעים את כל זה?".התשובה היא כן, אם הם לא מסתמכים על מה שהם למדו לפני 20 שנים. התשובה היא כן, אם הפעילות היומית הקדחתנית שלהם משאירה להם מספיק זמן לקרוא מחקרים שנכתבו לאחרונה וממצאים מדעיים. במילים אחרות: "האם הכמויות העצומות של הידע החדש מגיעות לאוזניהם של במטופלים שלהם?".התשובה היא כן, אם הם פתוחים לשינויים בפילוסופיות הטיפול שלהם לנוכח מידע חדש וזמין. התשובה היא כן אם הם שמים לב להתפתחויות חדשות של שיטות טיפול, לא רק בטיפול רפואי כללי, אלא גם בטיפול במחלות ספציפיות, במיוחד אלה שעדיין לא זכו להכרה נרחבת, כגון תת פעילות בלוטת תריס שמשפיעה על הרקמות בעוד ה- TSH נשאר בטווח התקין, דומיננטיות אסטרוגן, עייפות יותרת הכליה, תסמונת העייפות הכרונית ופיברומיאלגיה.
TSH בטווח התקין לא מצביע על כך שפעילות בלוטת התריס תקינה, והטיפול בתת פעילות בלוטת התריס הוא לא אחיד, בניגוד למה שמקובל. רפואה היא אמנות והאמנות אינה תמיד פועלת לפי המוסכמות. כמו שבפיברומיאלגיה הטיפול הוא יותר מרק תרופות נוגדות דיכאון, משככי כאבים והידרותרפיה, שהם אמנם טיפולים מועילים, אך הם משאירים את רוב החולים לא מרוצים. לעיתים קרובות, הטיפול הסטנדרטי בתת פעילות בלוטת התריס הוא לא יעיל. על מנת שיצליח, הטיפול בתת פעילות בלוטת התריס צריך לפנות לאסטרטגיה גלובלית מותאמת אישית לכל מי שלוקח בחשבון את מרכיב האוטואימוניות.
הסוף