פעמים רבות נוצר בילבול באבחנה בין תסמונת תנגודת בדרכי נשימה עליונות ((UARS ופיברומיאלגיה (FMS) או תשישות כרונית (CFS) . הפתופיזיולוגיה של שלושתם דומה – לדוגמא דום נשימה חסימתי בשינה. לרוב מדובר במצב לא מאובחן. מטופלים עם UARS לרוב סובלים גם מלחץ דם נמוך, ליקוי קוגניטיבי, תשישות תמידית, ישנוניות מרובה במהלך היום, חרדה, דיכאון ואף תיתכן הימצאות של כאב שרירים כרוני. אבחון של UARS נעשית על ידי פוליסומנוגרפיה.
לחץ חיובי בדרכי הנשימה במהלך הלילה (Nocturnal positive airway pressure – CPAP) בו משתמשים גם בעת טיפול בדום נשימה חסימתי בשינה מספק פתרון מקיף ברובו ל-FMS/CFS. תרופות מרגיעות ואחרות שלרוב ניתנות לטיפול ב-FMS/CFS ניתנות מתוך ידיעה שבמצבים מסויימים קיים סיכון שמצב ה-UARS יחמיר.
תסמונת הרגל הקופצת (RLS), שנקראת גם תסמונת הרגל חסרת המנוח, נפוצה ב-FMS. מדובר בהפרעה נוירולוגית שגורמת לדחף בלתי נשלטת להזיז את הרגליים בשביל להפסיק להרגיש תחושות משונות או לא נוחות. לרוב מדובר בתסמונת הקשורה לרגליים, אבל היא עשוייה להופיע גם בידיים, באיזור החזה או בראש. תחושות המלוות את ה-RLS נעות בין תחושת כאב או גרד בשרירים לבין תחושת עיקצוץ ,דיגדוג, צריבה, צמרמורת, נמלוליות, חוסר תחושה או מכות חשמל, שהעוצמה שלהם גדלה ומשתנה בין אדם לאדם. התחושות הלא נעימות הללו קורות בעיקר בזמנים של מנוחה או חוסר פעילות. לפיכך, ישנו קושי רב פשוט לנוח, או לשבת בשקט בעת פגישה, או לטוס לדוגמא. בגלל שלסימפטומים יש נטייה להחמיר לקראת הערב או בלילה, ישנו קושי בהירדמות. אינסומניה כרונית שעשוייה לגרום לתשישות וישנוניות במהלך היום משנה את איכות החיים באופן קיצוני. חלק מהאנשים אפילו טוענים שהם מרגישים כאילו צעדו כל הלילה.