דברי פתיחה: תת פעילות בלוטת התריס

תת פעילות בלוטת התריס מצב פתולוגי אשר נגרם על ידי דפיצית בהורמונים של בלוטת התריס. בלוטת התריס מפרישה שני הורמונים, T4 ו- T3 רק ה T3 פעיל. ההורמונים מאוזנים על ידי ה TSH.

הורמון אשר מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח הממוקמת בבסיס של המוח. תת פעילות בלוטת התריס נקראת ראשונית כאשר היא נגרמת על ידי הפרעה בבלוטת התריס עצמה, ברוב המקרים ממקור אותואימיוני (האשימוטו תירואידיטיס). היא נקראת מרכזית, ב 5 עד 10% מהמקרים, כאשר היא נגרמת על ידי הפרעה בבלוטת יותרת המוח. כאשר הערך של ה TSH גבוה "מהסטנדרטי" הוא אינדיקציה באופן המקובל על תת פעילות בלוטת התריס, אבל זה אינו תמיד הכלל. יש לציין, עובדה שלא ידועה לכל הרופאים, כי ערך ה TSH אשר בנורמה אינו שולל תת פעילות בלוטת התריס. לעתים קרובות ה TSH אינו משקף את הבעיה המטבולית אשר מופיעה כבר בתסמינים. יתר על כן באופן פראדוקסלי הערך של ה TSH הוא נמוך או נורמלי בתת פעילות בלוטת התריס מרכזית, דבר שמקשה במקרים הללו לקבוע או לפספס אבחון של פעילות תת בלוטת התריס.

מדוע יש מקום לקשר בין מחלת הפיברומיאלגיה ותת פעילות בלוטת התריס?

ראשית כל לשתי המחלות האלה סימפטומים דומים מאוד.

שנית, כיוון שתת פעולת בלוטת התריס היא אחת הגורמים העיקרי ים למחלת הפיברומיאלגיה.

שלישית, בגלל שבתמונה הקלינית של תת פעילות בלוטת התריס יכולים להופיע גם כאבי שלד ושרירים ובמקרים רבים חולים אשר הוגדרו כחולי פיברומיאלגיה למעשה סובלים מתת פעילות בלוטת התריס אשר לא אובחנה.

רביעית, החולה יכול לסבול משתי מחלות פיברומיאלגיה ותת פעולת בלוטת התריס של האשימוטו במקביל, ששתיהן נגרמות מהפרעות במערכת החיסון.

חמישית אם נכון הדבר שטראומה נפשית או פיזית יכולה להוות טריגר להופעת סימפטומים למחלת הפיברומיאלגיה מסתבר שחולים לחולים הרבים הנ"ל היה כבר ממצב היפו-מטבולי של תת פעולת בלוטת התריס לפני הופעת הטראומה.

שישית אם בקרב רוב האוכלוסייה, כאמור, אחוז המקרים של תת פעילות בלוטת התריס המרכזית היא רק בין % 5 עד % 10, התת פעילות בלוטת התריס הגורם למחלת הפיברומיאלגיה היא ביותר מ % 50 של המקרים תת פעולת בלוטת התריס המרכזית, זה כפי שהוזכר לעיל לרוב האבחון, אשר קל לפספס.

שביעית מבחינה טיפולית אחוז גדול של חולי פיברומיאלגיה ועייפות כרונית אשר מציגים תסמנים לתת פעולת בלוטת התריס עם תוצאות בדיקות דם תקינות מצבם משתפר משמעותית על ידי טיפולים הורמונליים אשר מטרתם לאזן את המצב המטאבולי של בלוטת התריס.

שמינית, חולשה ביותרת הכליה לעיתים קרובות קשורה לתת פעילות בלוטת התריס אשר גם נפוצה מאוד אצל חולי הפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית. חוסר המידע וההתייחסות של בעיית פעולת יותרת הכליה לעיתים אחראית לכישלון של הטיפול בתחליפי בלוטת התריס ולכן הטיפול בפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית נכשל.

זו הסיבה שיש קשר בתחום האבחון והטיפול בין מחלת הפיברומיאלגיה ותת פעילות בלוטת התריס.