השאלות השכיחות ביותר

השאלות השכיחות ביותר

מתי עליי להתחיל את הטיפול?

כמה שיותר מוקדם. למה לחכות? התפתחותה הטבעית של הפיברומיאלגיה הולכת ומחמירה. ניתן להתחיל את הפרוטוקול בכל גיל. הוא הופך את המחלה בפחות זמן ממה שלקח לה להתפתח. הגמול בסוף הוא ההרגשה הטובה שלכם, משוחררים מהכאבים.

 

כאשר אני ארגיש טוב, האם עליי להמשיך את הטיפול עם הגואיפנזין ולכמה זמן?

הטיפול לכל החיים כמו הטיפול לסוכרת או ללחץ דם גבוה. הוא לא מטפל בהפרעה הגנטית שהיא המקור למחלה. כאשר מפסיקים את הטיפול, הסימפטומים חוזרים. המינון היעיל שנמצא עבורכם יישאר המינון שלכם לתמיד.

 

כמה זמן עליי להמשיך בדיאטה?

דיאטה של הפחמימות קשורה ל40% מהנשים ו20% מהגברים הפיברומיאלגים. פיברומיאלגיה והיפוגליקמיה (פיברוגליקמיה) צריכים להיות מטופלים יחד. כל פשרה או הפרה של הדיאטה יגרמו למחסומים לטיפול התרופתי. מטרת הדיאטה הינה למנוע את שחרור אינסולין איטרי של הלבלב שמשפיע לא טוב על שחרור הזרחן. תועלות הדיאטה יורגשו באופן מלא לאחר כחודשיים. בהמשך יהיה תלוי בכם להתאים את סגנון חייכם לדיאטה על מנת, יחד עם הגואיפנזין, להחזיר את הרגשה הטובה אליכם.

 

האם אני יכול להמשיך לנטול את התרופות האחרות שלי יחד עם הגואיפנזין?

כל תרופה מותרת לכם חוץ מאספירין. מי שהאספירין חיוני ביותר עבור דילול הדם קיימים תחליפים ואני אדון על כך עם רופא המשפחה שלהם. בתחילת הטיפול, יכול להיות מועיל להמשיך עם התרופות המעניקים לכם עזרה לסימפטומים ממשית. בעת המינון הנכון של הגואיפנזין, כל התרופות האחרות או תוספות תזונתיות יהיו לאופציה וניתן יהיה להוריד אותם.

 

מה עליי לעשות אם אני תחת טיפול אנטי-דיכאוני?

אין שום ספק שהטבע הכרוני והמגביל של המחלה יחד עם מקבץ ההפרעות הקוגניטיביות, אסטוניה, עייפות תחת מאמץ, כאבים בלתי פוסקים ואיתנים מול כל טיפול יכולים להוביל לדיכאון. הדיכאון אכן נמצא, ברמות שונות, בטבלה הקלינית של הפיברומיאלגיה. הטיפול האנטי-דיכאוני הוא טיפול קלאסי של הפיברומיאלגיה שיהיה או שלא יהיה דיכאון. הוא מוצע על מנת לעלות את רמת הסרוטונין שלרוב נמוך אצל פיברומיאלגים. התרופות האנטי דיכאוניות מעלות את רמת הסבל ובהורדת תחושתו מקלות על השינה של כאלו ועל הדיכאון של אחרים. הם מעניקים שירות טוב לפיברומיאלגים ולא מחליפים טיפול מוצלח. מעבר לתופעות הלוואי שלהם, תועלות של תרופות אלו אצל הפיברומיאלגים לא נמשכות לאורך זמן או אינן מספיקות. אצל אחרים, הן אינן עוזרות בכלל – לא לכל הפיברומיאלגים יש רמת סרוטונין נמוכה.

לגואיפנזין יש את היתרון לעזור לפיברומיאלגים להשתחרר עם הזמן בצורה הדרגתית ובזהירות מהטיפול האנטי דיכאוני. מסתבר שאצל רוב המטופלים עם גואיפנזין, הדיכאון עובר ככל שהסימפטומים נסוגים.

 

האם אני יכול לעסוק בפעילות פיזית וספורט?

רוב הרופאים ממליצים למטופליהם בפיברומיאלגיה פעילות ספורטיבית עד גבולות יכולתם, אפילו התעמלות אירובית. זהו חלק חשוב מהפרוטוקול תראפי שלהם מכיוון שהם דואגים למטופליהם שלא יפתחו קשיחות או אימפוטנציה. מה במובן מאליו הוא שרוב הפיברומיאלגים פשוט אינם מסוגלים או שהם משלמים מחיר חזק אחרי כל ניסיון. צריך לזכור שהפיברומיאלגיה גורמת לכאבים אצל חולים במנוחה, ושכל מאמץ שסוחט את מעט האנרגיה שנשארה להם מכפיל את הכאבים. הכאב שומר על עצמו במין מעגל סגור. ולא הזכרנו את נושא העייפות!

כדי שיוכל לנצל את הפעילויות הפיזיות, הפיברומיאלגי צריך להרגיש מסוגל לכך מבחינה אנרגטית, זאת אומרת מבחינה מטאבולית. הגואיפנזין יטפל בזה לאט לאט כאשר באותו זמן מוצעים תרגילים קלים לשרירים ולא יותר מכך בתחילת הטיפול. כאשר המצב הכללי ישתפר, ככל שהכאבים יהיו יותר נסבלים עד שייעלמו, התרגילים יהיו יותר אינטנסיביים ויותר תכופים. בשלב זה הם רק יגדירו את התחושה הטובה. התחלות שאפתניות מדי יובילו לכישלונות, התנדנדויות תראפיות והפסקות מצערות מוקדם מדי. אתם יכולים בתור התחלה לצעוד מסביב השכונה שלכם, לא יותר מכך.

היוגה, הטיי צ'י ופעילויות שונות יהיו אופציות אישיות ללא הגזמה. אני לא ממליץ על מסג'ים בתחילת הטיפול, הם רק יגבירו את הכאבים. בהמשך, בפנייה אצל מומחה לכך שלא ישתמש בקרם או שמן האסור לשימוש, ניתן יהיה לעשות מסג'ים עדינים. שיטת פלדנקרייז נראית שימושית עבור מספר פיברומיאלגים כמו גם שיטת אלכסנדר. דיקור סיני יעיל לכאבים אבל לא עבור כולם. הידרותרפיה מאוד מומלצת על-ידי רוב המטפלים ואני מסכים איתם. כל התראפיות הנ"ל רק ישפרו את ההרגשה כאשר הגואיפנזין הוא הטיפול המקורי עבור המחלה.

 

האם מותר לי להשתמש בגואיפנזין אם אניח בהריון?

כן. שני המכונים של טרטולוגיה בישראל שחוקרים בין השאר את פעילות התרופות על העובר, אחד מהם בירושלים והשני בחיפה מרשים את השימוש של הגואיפנזין אצל האישה בהריון, מהיום הראשון להריונה עד היום האחרון. המטופלות שלי עם גואיפנזין ילדו כולם תינוקות יפים ובריאים. אין שום בעיה בהנקה גם כן.

 

האם הגואיפנזין יכול לגרום לאבנים או לנזקים אחרים בכליות?

לא. הגואיפנזין בשימוש כבר יותר מעשרים שנה אצל אלפי פיברומיאלגים בכל העולם ולא דווח באף ספרות רפואית על תופעות לוואי, נזקים בכליות ואחרים. גם לא צוין אף פעם על כך בעת שימושו בזמנים העתיקים ביותר לפני מאות שנים בהכנות כנגד התקררות, שיעול או אלרגיות. הגואיפנזין אינו קשור לתהליך של יצרת אבנים, בדיוק כפי שאין קשר בין יצירת אבנים ופיברומיאלגיה. נוכחות של אבנים לא מונעים את השימוש בגואיפנזין.

 

מה ההשפעה של הגואיפנזין על הפרעות בפרקים?

הפיברומיאלגיה אינה מחלת פרקים ועצמות. למרות זאת, פיברומיאלגיה שמתפתחת לאורך הרבה שנים תיתן את אותותיה בפרקים. לפי המחקרים של ד"ר פול סנט אמנד על אלפי מטופלים על-פי ארבע דורות, פיברומיאלגיה שמתפתחת לאורך עשרות שנים גורמת להתפתחות של נגעים בפרקים, להיפך ממה שמוסכם לרוב. ניסיוני האישי תומך באבחנה זו. העניין מסביר למה חובה להתחיל את הפרוטוקול של הגואיפנזין איך שהמחלה אובחנה.

 

האם לגואיפנזין יש השפעה על המחלות הקשורות לפיברומיאלגיה כגון פוליארטריטיס ראומטואידי או לופוס?

הציטוקינים הינם חומרים דלקתיים שרמתם בדם גבוהות בפוליארטריטיס ראומטואידי, בלופוס ומחלות אחרות אוטו אימונולוגיות, מחלות שמקשרים עם הפיברומיאלגיה. מכיוון שהוכח שהגואיפנזין מטפל בציטוקינים, הוא עוזר באותה מידה בטיפול מחלות אלו מתי שהם משתלבות עם הפיברומיאלגיה.

 

מה לגבי הסליצילטים הנמצאים במזון?

הכמות הקטנה של סליצילטים הנמצאת במזון או בתבלינים לא חוסמת את הגואיפנזין בזכות תהליך של עיבוד כמויות קטנות הנקרא glycinationבכבד. כל מה שלשימוש בישול המזון אינו בעיה. הצמחים הרפואיים וסוגי התה עם מטרות רפואיות יותר מדי מרוכזים בסליצילטים כדי לאפשר את שימושם. תה שחור מתאים ולא תה ירוק או נענע. ויטמינים המכילים צמחים אסורים לשימוש.

צריך לציין שצמחים מכילים על פני שטחם סליצילטים, לכן בעת גינון יש צורך לשים כפפות (מתי שעבור בישול אין צורך בכפפות). מאותה סיבה, עדיף להימנע ללכת יחף על דשא.

מה בקשר בין בלוטת התריס והפיברומיאלגיה?

מחקרים מצאו רמות גבוהות של הפרעות תירואידיות בין אותם אלו שסובלים מפיברומיאלגיה ומסינדרום העייפות הכרונית – אני מגיע לאותה אבחנה במרפאה שלי. ד"ר ג'ון ס. לוו, אחד מהראשונים שחקרו את הפיברומיאלגיה בארה"ב דיווח ב-1997, בכתב העת Clinical Bulletin of Myofascial Therapy מחקר שמעיד על קשר הדוק בין התפקוד התיאורידי והפיברומיאלגיה.

הסימפטומים של חוסר פעילות תיאורידית כוללים עייפות, דיכאון, חרדה או התקפי פאניקה ובנוסף הפרעות שונות כגון כאבים בשרירים ובפרקים, עודף משקל עם בעיה תמידית להצליח להוריד מהמשקל למרות פעילות פיזית ומשטר קלורי תואם, נשירת שיער, ציפורניים נשברות, עור יבש, רגישות או אי סיבולת לקור, עצירות, הפרעות זיכרון וריכוז, ירידה בליבידו, וסת לא סדיר, בעיות פריון או הפלות איטרטיביות, לחץ דם נמוך, כולסטרול גבוה ועוד. באופן דומה לסימפטומים של הפיברומיאלגיה, הסיכון לבעיית האבחנה של בלוטת התריס קיימת.

p>היפותירואיד משולב עם פיברומיאלגיה יכול להתקיים עם או ללא נוגדנים התיאורידיים. כאשר הבדיקה חיובית, נוגדנים אלו מראים שהתיאוריד נמצאת תחת "מתקפה" של תהליך אוטו אימונולוגי ובמצב זה מדברים על תירואיד אוטו אימונולוגי של השימוטו  שהיא 25 פעמים יותר נפוצה אצל האישה מאשר אצל הגבר. מאז שמחלת השימוטו מוכרת במקורה האוטו אימונולוגית, החוקרים נוטים לחשוב על אפשרות של אוטו אימונולוגיה גם בפיברומיאלגיה ובסינדרום העייפות הכרונית. בסופו של דבר, שלושת המחלות הנ"ל יכולים להיות הסיבה של מקור אוטו אימונולוגי בסיסית משותפת.

הסיבה שבגללה היפותירואיד לא ידועה באה מהמקור של הערכים הסטנדרטיים המעבדתיים של הTSH (לחץ כאן),ה"נורמות" שנקבעו ב-1973 ועל-פיהם הרופאים מתבססים יותר מדי רחבות, מיושנות ולא ניתן להסתמך עליהן. איגוד האנדוקרינולוגים האמריקאים מחזיק כיום ב"נורמות" הרבה יותר קטנות. לכן, הרופאים שמסתמכים על-פי הערכים הרגילים של הTSH משאירים מספר גבוה מדי של מטופליהם ללא הבחנה, עם הפרעותיהם, וזאת במשך חודשים ואפילו שנים עד שהTSH שלהם עולה מספיק, זאת אומרת מעל ה"נורמה העליונה" על מנת לגלות את מצבם – וכמה חודשים אם לא שנים הלכו לאיבוד ללא טיפול. "הצילו! הTSH שלי "נורמאלי" אבל אני היפותירואידית ".

ולבסוף נציין שישנן נשים (עם או בלי פיברומיאלגיה או CFS) שאינן פוריות או מתקשות לשמור על ההריונות שלהן מהסיבה הפשוטה שהTSH שלהן ב"נורמה" כאשר הבעיה שלהן נמצאת ב היפותירואיד לא מאובחן ולא מטופל.

 

מה הקשר בין אסטרוגן ופיברומיאלגיה?

האפשרות הגבוהה של פיברומיאלגיה אצל נשים יכולה להיות קשורה לסיבה הורמונאלית. חוסר איזון הורמונאלי יכול להתחיל מגיל עשרים, אפילו יותר מוקדם. הפיברומיאלגיה יכולה להופיע מסביב לגיל ההתבגרות. רוב הפיברומיאלגיות מרגישות את הסימפטומים לפני הוסת. בגלל העלייה באסטרוגן, קדם גיל המעבר ובגיל המעבר עצמו הינם תקופות קריטיות שהפיברומיאלגיה מתחילה או מתפתחת בצורה דרמטית.

 

המצב ההורמונאלי אינו מקבל את תשומת הלב הנדרשת. המערכת ההורמונאלית שוכנת בקשר פנימי עדין בין מרכיביה השונים. חוסר איזון של הורמון אחד בלבד יכול לגרום למה שנקרא אפקט הדומינו. מחסור בקורטיזול, בגלל חולשה בבלוטת היותרת, יכול להקשות על ההורמונים התירואידיים לחדור לתאים ולבצע את עבודתם המטבולית.

 

מחסור בפרוגסטרון יכול להיות אחראי על הפרעות שינה, מיגרנות, סימפטומים שנפגשים בפיברומיאלגיה. המיגרנות יכולות להיות קשורות עם שחרור החומר ,P נוירוטרנסמיטרהמעורב בתהליך של הכאב ונמצא אצל הפיברומיאלגים. מחקרים הראו שטיפול באמצעות פרוגסטרון יכול להוריד את הרמה בדם של החומר P. הפרוגסטרון יכול להוריד את הכאבים על-ידי פעילות על הקולטנים ה-  - NMDנוירונים אשר משחקים תפקיד בתחושת הכאב.

 

רמות נמוכות של טסטוסטרון יכולים גם לשחק תפקיד בכאבים כרוניים וחלק מהפיברומיאלגים, גברים כנשים, בעלי רמת טסטוסטרון נמוכה. מחקר הראה שטסטוסטרון נמוך יכול להוביל לירידה של רמת הATP בשרירים. וירידה ברמת הATP אובחנה בשרירים של פיברומיאלגים.

לכן אני חושב שאני חייב לדעת אצל המטופלים הסובלים מפיברומיאלגיה ומסינדרום העייפות הכרונית את סימפטומי חוסר האיזון ההורמונאלי התירואידי, הכלייתי והמיני ובמקרה הצורך להחזיר אותם לאיזונם המקורי. זהו חלק מהשגרה הקבועה שלי בגישה גלובלית של המחלה.

מה ידוע לנו בקשר בין הפיברומיאלגיה והזיהומים הויראליים האנטרווירוס?

הקרן לחקר האנטרווירוס במטרה ללא רווח נוסדה בנובמבר 2008 ומנוהלת על-ידי מומחים דגולים,  מוקדשת לאיתור, להבנה ולטיפול של אנטרווירוס החשודים להיות אחראים ללא פחות מ-26 מחלות או סינדרומים מסיבות לא ידועות שחלק מהם הינם הפיברומיאלגיה וסינדרום העייפות הכרונית.

הרבה הפרעות מוכרות בקשר שלהם עם זיהום האנטרווירוס וביניהם הפיברומיאלגיה, סינדרום העייפות הכרונית, חלק מבעיות קרדיולוגיות, סוכרת מסוג 1, ADHD, סינדרום של גילן-ברה, דלקת הלבלב , הפטיטיס ועוד רבים.

האנטרווירוס הם וירוסים קטנים מאוד מדבקים על בסיס חומצה ריבונוקלאית  ARN)) ופרוטאין. ידוע שהם מתפשטים באיברים שונים ושורדים במשך שנים, ומשוערים כאחראים על מחלות הרבה זמן מלפני ההידבקות הראשונית. החוקרים אינם נותנים הסברים וכיום לא קיים טיפול עבורו.

סירופים או כדורים לשיעול המכילים גואיפנזין מתאימים לפיברומיאלגיה?

לא. הגואיפנזין משולב עם מרכיבים פעילים אחרים לא מתאים לטיפול של הפיברומיאלגיה. ישנו צורך, למרות זאת, להתחשב במינון עם המטופל הפיברומיאלגי המשתמש בגואיפנזין לצורך זה.

norkurld@zahav.net.il
לחץ לחזרה לראש העמוד