|
קיימות הרבה תיאוריות לגבי הגורמים לפיברומיאלגיה או הסיבות הבסיסיות של הסינדרום. תיאוריות אלו מפלילים קצת מכל דבר, שינוי מטבולי במוח, הפרעת שינה, גורמים מעוררים (נקודות מעוררות). אף תיאוריה לא הוכיחה את עצמה וגם לא מקובלת על-ידי כולם. למרות זאת, כמה חריגות פיזיולוגיות הוכחו אשר מצדיקות כמה גישות תראפיות.
תחום המחקר מציע גורמים רבים שמקדמים את הפיברומיאלגיה:
- כל סוגי הטראומות ידועות כגורמים המזרזים את המחלה, תאונה קלה עד חמורה (במיוחד באזור הצוואר), טראומה של ניתוח כלשהו, אפילו ניתוח קיסרי או טיפול בשיניים. כל מקור של כאב ישמר או יחריף את הפיברומיאלגיה.
- תפקוד לקוי של המערכת נוירו-אנדוקרינית של ההיפותלמוס- ובלוטת יותרת המוח-ויותרת הכליה (לחץ כאן ).
- מתח רגשי, פיזי או נפשי
- היפותירואידיזם
המחקרים האחרונים מראים ש50% מהמטופלים הפיברומיאלגים סובלים מתת-תפקוד של בלוטת התריס.
- סרוטונין נמוך
מנסים את כל סוגי התרופות האנטי-דיכאוניות (תלת-ציקליות, SSRIs ו(SNRIs בניסיון לעלות את הרמות הנמוכות של הסרוטונין ונוראפינפרין הנמצאים אצל הרבה פיברומיאלגים.
- אי-איזון תפקודי של יותרת הכליה
- חוסר איזון אנדוקריני, עם דומיננטיות של האסטרוגן
- כל מיני סוגים של זיהומים ויראליים (מחלת הנשיקה, CMV), זיהום מיקופלסמה או חיידקי
- פתולוגיה של מפרוק הלסת במסגרת של הסינדרום של קוסטן
- הפרעות שינה (לחץ כאן).
האמת היא אין לנו שום ודאות לגבי מה שגורם לפיברומיאלגיה. מכיוון שהיא מחלה גנטית, הגורמים המקדמים את הופעת המחלה נראים יותר כמצביעים על סימפטומים יותר מאשר משפיעים או הסיבה הפונדמנטאלית.
גם עם נפוץ להפליל טראומה פיזית או נפשית, זיהום או מחלה אחרת כגורמים מפעילים, הפיברומיאלגיה תופיע ללא קשר לאירוע הטראומטי או אחר.
קשה להגדיר אם בעיות האיזון, תפקודים לקויים והפרעות הורמונאליות שונות הינם הסיבה או התוצאה של הפיברומיאלגיה.
מחקרים ביולוגים שונים מאשרים את נזקי הפיברומיאלגיה. הוכח קיום ההפרעות המשמעותיות , גבוהים יותר או נמוכים יותר מן הממוצע, בייצור ההורמונים, הנוירוטרנסמיטר ומולקולות וחומרים כימיים. מדווח על רמות נמוכות של הורמון הגדילה, אינסולין הגדילה IGF-1, ויטמין K, סרוטונין, סידן יוני חופשי, של קלציטונין, של קורטיזול חופשי בשתן, של חומצות אמינו מסוימות, נוירופפטיד Y של ספירת תאי T אחרים ברמות גבוהות: הפרולקטין, החומר P, האנזים הממיר אנגיוטאנסין, הורמון הגירוי של בלוטת התריס (TSH), ציטוקינים וכמוקינים שונים, והחומצה היאלורונית במחקר אחד. ביופסיות של העור הראו עודפים של ציטוקינים ואימונוגלובולין G בדרמיס. כל בך הרבה שינויים בבדיקות ביולוגיות מראים כמה רקמות ומערכות יכולים להינזק מהפיברומיאלגיה.
|
