- מחלות לב ושבץ מוחי
- תת פעילות בלוטת התריס עשויה להוביל לעמידות לאינסולין
- הסיכונים של תת פעילות של בלוטת התריס כאשר היא אינה מטופלת
- תרדמת מיקסאדמה
מחלות לב ושבץ מוחי
הורמון בלוטת התריס משחק תפקיד בויסות הסינתזה, חילוף החומרים, וניוד ליפידים.
בחולים עם תת פעילות בלוטת תריס גלוי ישנה עלייה ברמת הכולסטרול הכללית בסרום, בכולסטרול LDL (Low Density Lipoprotein – הכולסטרול "הרע"), אפוליפופרוטאין B, וליפופרוטאין (א); לכמה מהם יש ריכוזים גבוהים של טריגליצרידים בסרום (לחץ למידע נוסף).
ריכוזי כולסטרול HDL בדם נבדקים בדרך כלל בהקשר לתת פעילות גלויה של בלוטת התריס. עם זאת, דווח על ערכים גבוהים או נמוכים בסדרות שונות.
חשוב מאוד לטפל בבלוטת תריס שהיא בתת פעילות על מנת להוריד את רמות הכולסטרול, במיוחד ה-LDL, שגורם להצטברות של משקעי שומן על הקירות של העורקים, ועל מנת להפחית את הסיכון למחלות לב ושבץ. מחקרים הראו כי זיהוי וטיפול מוקדם בתת פעילות בלוטת התריס הוא חשוב, משום שהוא עוזר להפחית את רמות הכולסטרול בכמעט 20%.
על פי המחקר שהוזכר לעיל שנערך במרכז הרפואי של אוניברסיטת בוסטון: "רוב הליקויים השומנים (ליפידים) בחולים עם תת פעילות בלוטת תריס יפתרו עם טיפול בתחליפי הורמון בלוטת התריס. עם זאת, ניסויים קליניים שנערכו עד כה לא הראו השפעה חיובית של טיפול בהורמון בלוטת התריס על רמות השומנים בדם אצל חולים עם תת פעילות תת קלינית של בלוטת התריס ". לכן, ממחקר זה עולה, כי בתת פעילות תת קלינית של בלוטת התריס, אם הטיפול בבלוטת התריס לא הצליח לייצב את ריכוזי שומנים בדם, יש להוסיף טיפול ספציפי נוסף להורדת רמות השומנים בדם (לחץ למידע נוסף).
לסיכום, כל החולים עם היפרכולסטרולמיה (ו / או היפרטריגליצרידמיה) צריכים לעבור בקידות להימצאות בעיות בבלוטת תריס (וסיבות משניות אחרות של דיסליפידמיה) לפני שניתן להם טיפול תרופתי ספציפי להורדת רמות השומנים בדם.
אצל נשים מבוגרות
על פי מחקר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine, בלוטת תריס עם תת פעילות קלה מהווה סיכון למחלת לב רצינית אצל נשים מבוגרות. במחקר אחר, מחקר הולנדי, המכונה " מחקר רוטרדם", נמצא כי נשים מבוגרות עם תת פעילות תת קלינית של בלוטת תריס נמצאות בסיכון כמעט כפול לסבול מחסימה באבי העורקים מנשים ללא מצב רפואי זה. בנוסף, נמצא שיש להן סיכוי כמעט כפול לסבול מהתקפי לב (לחץ למידע נוסף).
המסקנה אליה הגיעו במחקר זה היא שתת פעילות תת קלינית של בלוטת התריס, אשר לעתים קרובות החולים לא מבחינים בסימפטומים ברורים שלה, והרופאים לא מבחינים בסימפטומים ברורים שלה, הוא גורם סיכון רציני להתקשות עורקים והתקפי לב בקרב נשים מבוגרות.
הממצא של מחקר רוטרדם הוא אינדיקציה חזקה לכך שתוכניות לסינון והערכה אפילו של תת פעילות קלה של בלוטת תריס בנשים מבוגרות יכולה לעזור לטפל במחלות לב וכלי דם.
תת פעילות של בלוטת התריס יכולה גם להוביל לתנגודת לאינסולין
להורמוני בלוטת התריס יש השפעה גדולה על חילוף חומרים של הגלוקוז. תת פעילות בלוטת התריס נקשרה לרמות נמוכות של רגישות לאינסולין המובילה לתנגודת לאינסולין. תנגודת לאינסולין מתרחשת כאשר הגוף אינו מגיב לאינסולין שהלבלב מייצר בצורה טובה. עמידות לאינסולין היא מצב המגביר את הסיכון לפתח סכרת מהסוג II. תפקוד נמוך של בלוטת התריס עלול גם להגדיל את הסיכון להתפתחות סיבוכים מסויימים הקשורים לסכרת.
למרות שזה קורה רק לעתים רחוקות, מטופלים עם תת פעילות של בלוטת התריס יכולים לחוות היפוגליקמיה (לחץ למידע נוסף) .
סיכונים כתוצאה מבלוטת תריס שלא טופלה כראוי
אנשים עם תת פעילות בלוטת תריס שלא טופל נמצאים בסיכון מוגבר ל:
- זיהום
- בעיות פוריות
- הפלה
- לידת תינוק עם מומים מולדים
- כשל לבבי: תת פעילות של בלוטת התריס יכולה להשפיע על ההתכווצות של שריר הלב והיא מגבירה את הסיכון לכשל לבבי אצל אנשים עם מחלת לב
- אנמיה מחוסר ברזל
- דיכאון (נפוץ בתת פעילות בלוטת תריס) יכול להיות חמור. תת פעילות בלוטת התריס צריכה להילקח בחשבון כגורם אפשרי לדיכאון כרוני, במיוחד בקרב נשים מבוגרות. תת פעילות בלוטת התריס שאינה מטופלת יכולה, לאורך זמן, לגרום לפגיעה נפשית והתנהגותיות ובסופו של דבר, אפילו לדמנציה.
תרדמת מיקסאדמה
מדובר בסיבוך נדיר ומסכן חיים כתוצאה מליקוי בלוטת התריס שלא טופל, שמתרחש כאשר הרמה של הורמוני בלוטת התריס בגוף הופכת להיות מאוד נמוכה. בחולים שלא טופלו כראוי זה עשוי להתפתח למצבי דחק חמורים כגון זיהום, ניתוח, או קור קיצוני. תרופות מסוימות (כמו תרופות הרגעה, משככי כאבים, תרופות נרקוטיות, אמיודרון וליתיום) עלולות להגביר את הסיכון. הסימפטומים כוללים ירידה חריפה בטמפרטורת גוף (היפותרמיה), הזיות, הפחתה בתפקוד הריאות , קצב לב איטי, עצירות, אצירת שתן, הצטברות נוזלים, קהות חושים, ולבסוף תרדמת. מצב זה מצריך טיפול חירום. שיעורי התמותה גבוהים (30% -60%) עם הסיכון הגבוה ביותר בחולים מבוגרים וחולים עם בעיות היפותרמיה מתמשכת או בעיות לב.