חיפוש
Close this search box.

טיפול: נקודות מעשיות

חיפוש

מאמרים נוספים

הריון ופיברומיאלגיה

דר. קורלנד נורברט אם יש לך פיברומיאלגיה ואת שוקלת להיכנס להריון, אך טבעי שתתהי מה תהיה השפעת המחלה על יכולתך להיכנס להריון, על תהליך ההיריון

קרא עוד »

מיטוכונדריה (נושמון)

לכל תא יש לפחות "תחנה אחת לחידוש האנרגיה" שנקראת מיטוכונדריון (לתאים רבים יש מיטוכונדריון אחד בעוד שלאחרים יש כמה אלפי מיטוכונדריה. רק לתאי הדם האדומים

קרא עוד »

נוגדי דיכאון ופיברומיאלגיה

למרות הסיכון שכל הריאומטולוגים יצאו נגד דבריי, אני לא טוען שנוגדי דיכאון אינם מועילים במקרים של פיברומיאלגיה. יש להם מקום בטיפול בפיברומיאלגיה. הם משמשים להעלאת

קרא עוד »

קצב חילוף חומרים בסיסי

בשנות ה-30 וה-40 בדיקה של קצב חילוף החומרים הבסיסי הפך לשיגעון חולף וכמעט כל משרד החזיק במכונה שמודדת אותו. המכונה הייתה די טובה אבל נתונה

קרא עוד »

גואיפנזין למטופלות

ישנם רופאי נשים הרושמים גואיפנזין למטופלות הלא פוריות שלהם בשביל תכונותיו אשר משפרות את איכות רירית הרחם על מנת לאפשר את כניסת התאי הזרע הזכריים.

קרא עוד »

דברים שחשוב לזכור כאשר לוקחים תוספי הורמון בלוטת התריס

1) רוב האנשים עם תת תפקוד בלוטת התריס יצטרכו טיפול לכל החיים.
2) בשביל ספיגה אופטימלית, יש לנטול את הורמון בלוטת התריס דבר ראשון בבוקר על קיבה ריקה (מים מינרליים מותר), שעה לפני ארוחת הבוקר ולפני כל התרופות האחרות. בהשוואה למים, קפה מפחית את הספיגה של הלבותירוקסין בכ- 30 אחוזים. עם זאת, אם לא ניתן לנטול את ההורמון בצורה הזו, יש לקחת אותו בכל יום עם האוכל, באופן עקבי. אם משנים את אופן הנטילה מ-על קיבה ריקה ל-עם אוכל, אחרי שישה עד שמונה שבועות, מהרגע שבו מתחילים לקחת אותו עם האוכל, צריך לעבור בדיקת TSH כדי לוודא שהמינון של הורמון בלוטת התריס מדויק. אין לקחת את ההורמון פעם עם אוכל ופעם בלי, או שהספיגה של ההורמון תהיה לא קבועה בוודאות –דבר שיקשה על ויסות רמות ה-TSH.
3) בחולים עם TSH גבוה באופן עקבי, למרות קבלה של מינון הולם של תחליף הורמון בלוטת התריס, יש לבדוק האם התרופה לא מתאימה, האם יש תת ספיגה או שמדובר בתגובה בין תרופתית.

  • תת ספיגה במערכת העיכול: קליטה לבותירוקסין יכולה להיפגע על ידי תת ספיגה כתוצאה מהפרעות שונות כגון מחלת הצליאק, מחלות מעי דלקתיות (קרוהן, קוליטיס כיבית …), תסמונת מעי רגיז (IBS) – שכיחה במקרים של פיברומיאלגיה – אי סבילות ללקטוז.
  • רשימת התרופות שמשפיעות על תפקוד בלוטת התריס היא ארוכה, ותרופות חדשות מתווספות כל העת. תרופות עשויות להשפיע על ההומאוסטזיס של בלוטת התריס בארבע רמות שונות (לחץ למידע נוסף) . הן עשויות:
    • שינוי הסינתזה ו / או ההפרשה של הורמון בלוטת התריס.
    • שינוי הריכוזים בדם של מובילי-החלבונים של הורמוני בלוטת התריס או עיכוב ההיקשרות שלהם לחלבונים אלה או הפחתת ההמרה של T4 ל T3 (ההורמון הפעיל), וכתוצאה מכך פחות הורמונים של בלוטת התריס יהיו זמינים לרקמות היעד.
    • שינוי הספיגה וחילוף החומרים של הורמון בלוטת התריס בתאים.
    • הפרעה לפעולת ההורמון ברקמות היעד.

תמיד יש לקחת בחשבון מה היא ההשפעה האפשרית שיש לתרופות אלו על התוצאות של בדיקות בלוטת התריס כאשר מקבלים החלטות לגבי טיפול בחולה. חלק המתרופות נפוצות מאוד ואף די מוכרות לרובכם. חלק מהן חשובות מאוד מבחינה קלינית כמו – אמיודרון וליתיום. אף על פי שרוב השינויים הנגרמים על ידי תרופות במצב של הומאוסטזיס של הורמון בלוטת התריס הם זמניים, הם יכולים לגרום לפאניקה ולקבלת טיפול מיותר. ידע על האינטראקציה שיש בין תרופות לבין התכונות הפיזיולוגיות של מערכת הורמון בלוטת התריס אמור לאפשר למטפל לצפות מה הם השינויים שעשויים להתרחש בהומאוסטזיס של בלוטת התריס. (לחץ למידע נוסף).

מנקודת מבט מעשית:

  • התרופות הבאות צריכות להילקח לפחות שעתיים לפני או אחרי נטילת הורמון בלוטת התריס לבותירוקסין (Euthyrox, Synthroid, Levoxyl) או תכשיר T3: סידן, ברזל, תוספי סיבים, מולטי- ויטמינים, אלומיניום הידרוקסיד, טבליות נגד רפלוקס (Maalox, Gaviscon, Gelusil), סופחי מלחי מרה להיפרכולסטרולמיה (Questran), מעכבי משאבות מימן להפרעות בעיכול ואולקוס (Omepraxole, Losec, Nexium), משלשלים, פרמין נגד בחילה, וגואיפנזין לפיברומיאלגיה. תרופות אלה עלולות לפגוע בספיגה של הלבותירוקסין ותכשירי ה- T3.
  • אסטרוגן (בין אם כטיפול הורמונלי חליפי לטרום גיל המעבר או לגיל מעבר, או בגלולה למניעת הריון) יכול להפוך את הורמון בלוטת התריס לפחות פעיל. לאחר תחילת טיפול באסטרוגן, אישה תמיד צריכה לבדוק את רמות ה- TSH והורמוני בלוטת התריס שלה על מנת לראות אם האסטרוגן משפיע על תפקוד בלוטת התריס או שיש להתאים לה מחדש את המינון של הורמון בלוטת התריס במקרה של תת פעילות בלוטת תריס.
  • אינסולין ותרופות היפוגליקמיות שנלקחות דרך הפה לטיפול בסוכרת (Metformin, Glucophage, Glucomin) עלולים להפחית את היעילות של הורמון בלוטת התריס.
  • תרופות נגד קרישת דם שניתנות בזריקה ("מדללי דם") (Heparin, Clexane), או תרופות נגד קרישת דם שניתנות דרך הפה (Coumadin, Sintrom) יכולות לעתים להפוך לחזקות יותר כאשר מוסיפים את הורמון בלוטת התריס.
  • ישנה הגברה הדדית של השפעות של תרופות טריציקליות נגד דיכאון (Amitriptyline: Eltrol, Elavil, Laroxyl, Tofranil, Anafranil) ושל לבותירוקסין או תכשירי T3, כלומר, תהיה הגברה בפעולת בלוטת התריס לאחר נטילה של לבותירוקסין או תכשירי T3, והיעילות של התרופות הנוגדות דיכאון תגדל גם כן.
  • שימוש בתרסיס ונטולין במקביל ללבותירוקסין מעלה את הסיכון לאי ספיקת לב במקרה של מחלת לב כלילית.
  • מינון גבוה של סטרואידים (40 מ"ג ליום) עשוי להאט את תפקוד בלוטת התריס.
  • לבותירוקסין עלול להפחית את יעילות הפעולה של דיגיטליס (Digoxin).
  • מחקר נורבגי הראה שקיים סיכון לתת פעילות בלוטת תריס, אם לוקחים לבותירוקסין יחד עם ציפרופלוקסאצין (Ciflox, Uniflox), אנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים שנלקחת כטיפול נגד זיהומים בדרכי שתן ומערכת נשימה. יש לקחת את התרופות בהבדל של שעתיים אחת מהשניה.
  • אמיודרון (Cordarone) וליתיום עשויים בעצמם לגרום להפרעות בבלוטת התריס.

4) מזונות גויטרוגנים: אם אתם סובלים מתת פעילות בלוטת התריס (ועדיין יש לכם בלוטת תריס), יש להימנע מאכילה של מזון שעשוי להוביל להגדלה של בלוטת התריס (גויטר). מזונות גויטרוגנים הם: כרוב ניצנים, כרוב רוטבגה, לפת, כרובית, קסווה אפריקאית, דוחן, כרוב, כרוב עלים, ברוקולי, מוצרי סויה, בוטנים, צנוברים, שמן לפתית, חרדל. הם כולם מכילים חומרים גויטרוגנים החוסמים את השימוש ביוד ומתחרים עם הלבותירוקסין. לא כדאי לאכול אותם ללא בישול ובכמות גדולה. בישול ממזער את הפוטנציאל הגויטרוגני שלהם.

סויה ובלוטת תריס: מחקרים שנעשו לאחרונה הגיעו להסכמה שסויה גורמת לתופעות גויטרוגניות רק אם קיימת אי ספיקת יוד. חשוב לדעת גם שסויה יכולה להפריע לספיגה של ההורמון הסינתטי של בלוטת התריס. אי לכך, מומלץ להימנע מנטילת תרופה זו יחד עם חלב סויה. לפי ה- Compendium of Pharmaceuticals and Specialties (CPS) ספיגה של לבותירוקסין עשויה לרדת אם צורכים קמח סויה, משום שהקמח נקשר לתרופה כשהיא עוברת דרך מערכת העיכול.

כך, כאשר הסויה מתחרה עם הלבותירוקסין או משפיעה על הספיגה שלו, היא עלולה להחמיר את מצבו של מישהו שסובל מבלוטת תריס או אי ספיקת יוד. עם זאת, סויה אינה משפיעה לרעה על בלוטת התריס של אנשים במצב בריאותי טוב.

5) אין להתחיל טיפול בבלוטת התריס לפני שעושים בדיקת דם.

6) במסגרת טיפול בתת פעילות עיקרית של בלוטת התריס, יעד ה-TSH האידיאלי הוא בין mIU / L 1.0 ו- mIU / L 1.5. TSH שנמצא הרבה מתחת לזה, ללא סימנים של יתר פעילות של בלוטת התריס, הוא נכון ולא מצביע על הצורך בהפחתת מינון. מטרת הטיפול היא לא לשמור על TSH במרכז המדד "התקין", כפי שמצפים שיהיה המצב אצל אדם בריא ללא טיפול. התאמת המינון של הורמון בלוטת התריס מוכתבת על ידי התגובה הקלינית לטיפול, כלומר, רווחתו של החולה ודיכוי הסימפטומים.

7) אין צורך לעקוב אחרי כל שינוי במינון הורמון בלוטת התריס באמצעות בדיקות דם – רק אחרי שישה עד שמונה שבועות.

8) אין להפסיק ליטול את התרופה או להפחית את המינון שלה כאשר אתה מרגיש יותר טוב.

9) בזמן הטיפול בתחליפי הורמוני בלוטת התריס, דווח לרופא על סימפטומים שנגרמים על ידי מינון גבוה מדי, כגון דפיקות לב, ירידה מהירה במשקל, אי שקט או רעד, הזעה, שלשולים.

10) מדידת טמפרטורה מטבולית: טמפרטורות משקפות את מצב האנרגיה המטבולית של הפרט. בהתבסס בדיקות שנעשות מספר ימים ברציפות, הטמפרטורה היומית הממוצעת של אדם בריא היא 37°C (98.6°F) והיא יציבה. כאשר במשך מספר ימים ברציפות ממוצע זה נמוך אך עדיין יציב ( כ- 36.5°C – שהם 97.8°F) זו אינדיקציה לכך שהמצב המטבולי נמוך ומרמז על נוכחות של תת פעילות קלינית גלויה או תת קלינית של בלוטת התריס. טמפרטורת גוף גבוהה עלולה להצביע על יתר פעילות של בלוטת התריס. טמפרטורה נמוכה ולא יציבה (השתנות מהירה) משקפת אי יציבות במערכת יותרת הכליה או עייפות יותרת הכליה. לפיכך, בדרך לבריאות, יש לשאוף לשנות את המטמפרטורה הנמוכה ו / או הלא יציבה ל- 37°C (98.6°F) ולייצב אותה במידת האפשר. זוהי המטרה של טיפול בעל הצלחה אופטימלית. יש לבצע מדידת טמפרטורה מטבולית באופן שיטתי לפני שמתחילים טיפול כלשהו בבלוטת תריס ו / או בעייפות יותרת הכליה, ויש לעקוב אחריה באופן קבוע. (לחץ למידע נוסף).

11) תת פעילות של בלוטת התריס מהווה גורם סיכון לטרשת עורקים ומחלת לב כלילית בשל רמות LDL וכולסטרול מוגברים. חלק מהמחקרים, אך לא כולם, הצביעו על ירידה ברמות כולסטרול ה-LDL והכולסטרול הכללי בזמן טיפול עם לבותירוקסין (Levoxyl, Levothroid, Synthroid, Euthyrox). מצב זה נראה יותר בברור כשמסתכלים על תת פעילות קלינית גלויה של בלוטת התריס מאשר על הצורה התת קלינית שלה. בכל מקרה, חשוב להפחית פרמטרים ליפידים שליליים כדי להקטין את הסיכון למחלות לב וכלי דם בטווח הארוך.

12) כל מי שחולה במחלת השימוטו צריך דיאטה קפדנית ללא גלוטן.

13) כל מי שחולה במחלת השימוטו (ויש לו נוגדנים מעבר לטווח ההתייחסות שלהם) חייב להיות מטופל בטיפול שמעורר את המערכת החיסונית.

14) התעמלות יומית, דיאטה ו / או תוספי מזון חיוניים לתפקוד בריא של בלוטת התריס. דיאטה צריכה לכלול ויטמינים ומינרלים, כגון יוד, חומצה פולית, אומגה 3 ו -6 חומצות שומן, אבץ וסלניום. אם התזונה לא מספקת אותם, ייתכן שידרשו תוספי מזון. לדוגמא, 50-100 מ"ג של ויטמין B קומפלקס, 1000 מ"ג ויטמין C, סלניום 200- 400 מ"ג.

רמות הויטמין D צריכות להיות בין ng/mL 50 ל-ng/mL 70 (הסטנדרט הוא: ng/mL20 עד ng/mL 100) בשביל שהקולטנים של בלוטת התריס יגיבו כראוי. מחסור בוויטמין D נמצא קשור למחלות אוטואימוניות רבות, ובמיוחד למחלות אוטואימוניות של בבלוטת התריס. מחסור בויטמין D עלול להגביר סימפטומים של פיברומיאלגיה או של תת פעילות בלוטת התריס, ולהעצים את הכאב. למחסור בוויטמין D יש עוד תפקיד, פחות מוכר. הוא מווסת את הפרשות האינסולין ומאזן את רמת הסוכר בדם. מחסור בוויטמין D קשור לעמידות לאינסולין. עמידות לאינסולין ודיסגליקמיה משפיעים לרעה על הפיזיולוגיה של בלוטת התריס במספר דרכים.

גם ברזל ממלא תפקיד חשוב בסינתזה של הורמון בלוטת התריס ובהמרה של T4 ל T3 (לחץ למידע נוסף) . פריטין (Ferritin) הוא חלבון שמאחסן ברזל ומשחרר אותו בצורה מבוקרת. רמת הפריטין משקפת את כמות הברזל המאוחסן בגוף. טווחי הפריטין עשויים להיות שונים ממעבדה למעבדה אבל הם בדרך כלל נעים בין ng/mL 30 – 300 עבור גברים, ו- ng/mL 15-200 עבור נשים. ייתכן שרמות הפריטין אצל נשים, תצטרכנה להיות גבוהות מ- ng/mL 50 בשביל שבלוטת התריס תתפקד בצורה תקינה (בין 70 – 90 מבחינה אופטימלית). יש לציין שפריטין נמוך עשוי להצביע בפני עצמו על תת פעילות בלוטת תריס.

15) רפואה המתבססת על אנרגיה כגון רייקי ודיקור מועילה לבלוטת התריס.