חיפוש
Close this search box.

מחלת השימוטו, פיברומיאלגיה, תסמונת התשישות הכרונית

חיפוש

מאמרים נוספים

הריון ופיברומיאלגיה

דר. קורלנד נורברט אם יש לך פיברומיאלגיה ואת שוקלת להיכנס להריון, אך טבעי שתתהי מה תהיה השפעת המחלה על יכולתך להיכנס להריון, על תהליך ההיריון

קרא עוד »

מיטוכונדריה (נושמון)

לכל תא יש לפחות "תחנה אחת לחידוש האנרגיה" שנקראת מיטוכונדריון (לתאים רבים יש מיטוכונדריון אחד בעוד שלאחרים יש כמה אלפי מיטוכונדריה. רק לתאי הדם האדומים

קרא עוד »

נוגדי דיכאון ופיברומיאלגיה

למרות הסיכון שכל הריאומטולוגים יצאו נגד דבריי, אני לא טוען שנוגדי דיכאון אינם מועילים במקרים של פיברומיאלגיה. יש להם מקום בטיפול בפיברומיאלגיה. הם משמשים להעלאת

קרא עוד »

קצב חילוף חומרים בסיסי

בשנות ה-30 וה-40 בדיקה של קצב חילוף החומרים הבסיסי הפך לשיגעון חולף וכמעט כל משרד החזיק במכונה שמודדת אותו. המכונה הייתה די טובה אבל נתונה

קרא עוד »

גואיפנזין למטופלות

ישנם רופאי נשים הרושמים גואיפנזין למטופלות הלא פוריות שלהם בשביל תכונותיו אשר משפרות את איכות רירית הרחם על מנת לאפשר את כניסת התאי הזרע הזכריים.

קרא עוד »

הדימיון בין הסימפטומים בשלוש המחלות האלו הוא כנראה לא רק צירוף מקרים: עייפות, סיבולת נמוכה להתעמלות, תשישות, חרדה, דיכאון, בעיות בריכוז, שינה לא מספקת, כאב מפושט, בעיות במערכת העיכול. אין בדיקה קלינית או ביולוגית שיכולה להצביע בוודאות על נוכחות של תסמונת התשישיות הכרונית (CFS). רופאים בדרך כלל שוללים מחלות אחרות שעשויות להוות גורם לפני שהם מחליטים שמדובר ב-CFS. פיברומיאלגיה (FMS) עשויה להיות מאובחנת על ידי לחיצה על 11 עד 18 נקודות רגישות בגוף, אבל אין בדיקה ביולוגית שמצביעה על נוכחות המחלה. בכל הקשור למחלת השימוטו האוטואימונית (HAIT), לרוב מתעלמים ממנה כאשר בדיקת ה-TSH תקינה. רוב המקרים המאובחנים כ-CFS מופיעים אצל נשים, שרובן בין הגילאים 25 עד 45. פיברומיאלגיה משפיעה בעיקר על נשים בין הגלאים 20 עד 50. ו-HAIT ידועה כמופיעה אצל נשים פי 5-10 יותר מאשר אצל גברים. היחסים ההורמונאלים עשויים להוות הסבר לנוכחות הגבוהה אצל נשים.

האם CFS, FMS ו- HAIT הן כולן מחלות אוטואימוניות?

בעוד שידוע ש- HAIT היא מחלה אוטואימונית, חוקרים מתחילים להאמין שיש מרכיב אוטואימוני חזק גם ב-CFS וב-FMS. בסופו של דבר, עשויים לגלות למעשה ששלוש המחלות הן צורת ההופעה של אותה בעיה אוטואימונית נסתרת. HAIT ו-FMS יכולות להיות משפחתיות.

פורסם מחקר שמדגים את הבסיס האומונולוגי לפיברומיאלגיה והוצג בפגישה הבין לאומית בנושא ראומטולוגיה, בפריז, ביוני 2008: " רמות פלסמה של MCP-1 ואאוטקסין מספקות ראיות לבסיס אימונולוגי של פיברומיאלגיה" (עיר של תקווה, ד"ר סנט אמנד ואחרים). המחקר זיהה עליות אבנורמליות של ציטוקנים ושל כימוקינים שונים בFMS. פרופילים דוןמים של ציטוקינים נמצאו בבני המשפחה של חולי פיברומיאלגיה ובכך נתמכת הטענה שFMS היא מחלה בעלת רכיב גנטי.

מחקר שדווח ב- Journal of Clinical Investigation: "ראיות חדשות לתקפיד של גורמים אוטואימונים ב-CFS", מצביעים על כך שבערך 52% מהמטופלים עם CFS מפתחים נוגדנים שמצביעים על מרכיב אוטואימוני ברור ב-CFS. במאמר מ-1994 במגזין הרפואי הגרמני Wien Med Wochenschr נכתב: "תסמונת התשישות הכרונית: הפרעה אוטואימונית", מחקר שכלל 375 מטופלים עם CFS הדגים עלייה ברמת הנוגדנים בחולי CFS, בעיקר נוגדניםמיקרוזומלייםשלבלוטתהתריס (anti-TPO). לפי מחקרים אלו "ממצא זה מצביע על יחסים בין ה-CFS ומחלות אוטואימוניות, כולל מחלות עם נוגני בלוטת התריסץ זה מצביע על כך ש-CFS מקושרת להפרעה אוטואימונית או שהיא התגלמות של אחת".

להלן דיון בקשר בין כל שלוש המחלות כפי שנכתב במאמר מ-1996 ב- Canadian of Medical Association Journal (Neuroimmune mechanisms in health and disease– מנגנון נוירואימוני בבריאות ובחולי). חוקרים מצאו שהליקויים בציר ההיפותלמוס – בלוטת יותרת המוח – האדרנל נתפסו כמחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, כמחלות ראומטיות זיהומיות, כתסמונת התשישות הכרונית וכפיברומיאלגיה. עוד נמצא שרמות הורמון בלוטת התריס נמוכות במהלך מחלות זיהומיות חמורות.

מחקרים הדגימו שעד 25% מהנשים עם דלקתמפרקיםשיגרונית, זאבת, ומחלת קרוהן, שכולן מחלות אוטואימוניות, עומדות בקריטריונים של הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה לאבחנה של FMS. מחלות מערכתיות אחרות עם אבנורמליות אימוניולוגיות משוייכים ל-FMS, כגון תסמונת שגרן, מחלת בכצ'ט, קוליטיס כיבתית ומחלת השימוטו. חוקרים אחרים הציעו שמדובר בהתפתחות של הפרעה אוטואימונית כגון דלקת מפרקים שיגרונית או זאבת, שמשתתפות בהתפרצות של HAIT, FMS או CFS.

מחקר שפורסם ב- Eur J Med Res. 1995 Oct 16;1(1):21-6, הדגים תגובה חיסונית הורמונלית דומה בFMS וב- CFS (נוכחות גבוהה של נוגדנים לסרוטנין ( 5-הידרוקסיטריפטאמין ) גנגליוזידים ופוספוליפידים אצל מטופלים עם תסמונת העייפות הכרונית ופיברומילאלגיה וקרובי משפחתם: ראיות ליישות קלינית בשתי ההפרעות" עוזר רופא, קליין ר. ברג, מחלקת רפואה פנימית, אוניברסיטת טיבינגן, גרמניה). ההימצאות של נוגדני אנטי-סרוטנין, אנטי-גנגליוזידים ואנטי- פוספוליפידים בבני משפחה של מטופלים עם CFS ו- FMS מחזק את ההנחה הגנטית. הם מסכמים ש: "מידע זה תומך ברעיון שה-CFS וה-FMS עשויים להיות שייכים לאותה ישות קלינית והביטוי שלהם הוא במחלות פסיכו-נוירו- אנדוקטריניות אוטואימוניות".

כאבים של פיברומיאלגיה שמופיעים כ"סימפטום" של תת פעילות בלוטת התריס

תסמונת פיברומיאלגיה היא אחת מהפרעות הראומטיות השכיחות ביותר. מדובר במצב רפואי שלרוב מתאפיין בכאבי שרירים ושלד, עייפות וספקטרום רחב של סימפטומים שונים.
ד"ר ג'ון סי. לאו הוא ראש מחלקת המחקר במרכז למחקר של פיברומיאלגיה והוא אחד מהממציאים של האבחנה והטיפול בתת פעילות בלוטת התריס. במחקר מ-1997, עליו נכתב בעלון רפואי קליני על טיפול מיופציאלי: "מצב בלוטת התריס ב-38 מטופלים עם פיברומיאלגיה: השלכות על האטיולוגיה של פיברומיאלגיה", ד"ר ג'ון סי. לאו מצא יחסים ברורים בין פעולת בלואת התריס ופיברומיאלגיה והוא מאמין שצורה מסויימת של חילוף חומרים של בלוטת התריס, כולל אי תפקוד של בלוטת התריס, עשויה לספק הסבר חלקי ל-FMS. בערך ל- 64% מהמטופלים עם פיברומיאלגיה נתגלו חוסרים בהורמון בלוטת התריס. (מטופלים עם TSH תקין נבדקו גם בעזרת בדיקת גירוי TRH לשם קבלת אבחנה מעמיקה יותר של תת פעילות בלוטת התריס). מעניין היה לגלות שרמות תת הפעילות העיקרית של בלוטת התריס אצל מטופלים עם פיברומיאלגיה היתה גבוהה פי 10.5 ממה שהיינו מצפים למצוא בשאר האוכלוסיה.

שנים של נסיון הובילו את ד"ר לאו למסקנה שאצל אנשים רבים הפיברומיאלגיה היא סימפטום לבעיה בבלוטת התריס ולא בהכרח מחלה בפני עצמה. לטענתו, הפיברומיאלגיה שיש למטופלים בדרך כלל היא למעשה ראיה לכך שרקמות מסויימות לא מקבלות מספיק הורמון בלוטת התריס. לפי ד"ר לאו, אצל מוטפלים מסויימים, המחסור בהורמון בלוטת התריס ברקמות מסויימות נובע מהתנגדות של התא להורמון בעוד שאצל אחרים קיים פשוט מחסור בהורמון בלוטת התריס. הוא כותב: "אז, כאשר אני מתייחס לפיברומיאלגיה, אני מתייחס לסימפטומים וסימנים מסויימים שמצביעים על ויסות נמוך של הורמוני בלוטת התריס ברקמות". לפי התיאוריה של ד"ר לאו, תת פעילות של בלוטת התריס היא המצב הרפואי הבסיסי אצל מטופלים עם סימפטומים של פיברומיאלגיה – דעה בה אני תומך מזה זמן רב. לפי ד"ר לאו: " אם אתם עונים על הקריטריונים לפיברומיאלגיה, קרוב לודאי שסבלתם מתת פעילות של בלוטת התריס כל הזמן הזה…חשוב להכיר בכך שאצל מטופלים של פיברומיאלגיה עם תת פעילות עיקרית של בלוטת התריס, סימפטומים וסימנים של פיברומיאלגיה הם תוצאה של מחסור בהורמון בלוטת התריס… ריכוז גבוה של נוגדנים נוגדי בלוטת התריס מצביעים על תפקוד לקוי של בלוטת התריס אפילו כשהתוצאות של בדיקת בלוטת התריס לא מצביעות על מחסור בהורמון בלוטת התריס. לפני שהמחסור בבלוטת התריס מתגלה בנסיוב על ידי בדיקות של תפקוד בלוטת התריס, הירידה הקלה ברמת הורמוני בלוטת התריס עשויים להוביל לסימפטומים של פיברומיאלגיה אצל מטופלים שהתאים שלהם מגיבים בחדות לירידה ברמות הורמון הבלוטה. בתת קבוצה זו של מטופלים, העליה בנוגדנים נוגדי בלוטת התריס היא רמז לכך שרמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס עשויות להוות סימפטומים של פיברומיאלגיה". בפרק על הטיפול אדגם כיצד השליטה בחילוף החומרים של הבלוטה מתבצע באופן פרטני בכל רקמה ולפיכך יתכן מחסור בהורמון בלוטת התריס בחלק מהרקמות, האיברים, או קבוצה או מערכת של אברים אבל לא אצל כולם, ובכך אסביר את הסלקטיביות של הסימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס ושל פיברומיאלגיה או תסמונת העייפות הכורני, לפני שאשלים את התמונה הקלינית. מצב זה מסביר גם את בדיקות הדם התקינות שמתקבלות במשך חודשים ואף שנים. ההשפעה שיש לקונספט זה על ניהול המחלה במטופלים אלה, היא מכרעת לדעתי.

האספקט הזה שמחבר את האוטואימוניות של הבלוטה עם פיברומיאלגיה נתמך על ידי מחקר של אארפלוט וברוסגארד (Aaarflot and Bruusgaard) שני חוקרים סקנדינביים, שערכו מחקר על 737 מטופלים ו-771 מטופלות. לפי הממצאים שלהם אצל מטופלים עם התפשטות כרונית של כאב שרירים ושלד (כפי שמאבחנים בפיברומיאלגיה בדרך כלל) היתה בעלת הישנות גבוהה יותר של נוגדנים של בלוטת התריס מאשר אצל אלו שלא חוו כאב. אולם, תוצאות בדיקת תפקוד בלוטת התריס היתה זהה בשתי הקבוצות. כלומר, בדיקת הנוגדנים הדגימה מחלה של בלוטת התריס בעוד ה-TSH ורמות הורמון הבלוטה לא הראו זאת. הם שיערו שהראיות למחלה אוטואימונית של בלוטת התריס חשובות יותר מבדיקות של תפקוד בלוטת התריס אצל חולים עם כאב מפושט בשרירים ובשלד. [Aaarflor, T. and Bruusgaard, D.: Association of chronic widespread musculoskeletal complaints and thyroid autoimmunity: results from a community survey, Scandinavian Journal of Primary Health Care, 14(2):1-111-115, 1996.]

מחקרים אחדים הראו שמחלה אוטואימונית של בלוטת התריס נפוצה בעיקר אצל אנשים עם פיברומיאלגיה, וההשערה של חוקרים מסויימים היא שחלק מהבעיות בבלוטת התריס עשויות לתרום להתפתחות של פיברומיאלגיה במקרים מסויימים. מחקר מ-2007 ב- Clinical Rheumatology (ראומטולוגיה קלינית), מצא שממצאים למחלה אוטואימונית של בלוטת התריס קשורה לתסמינים הכי גרועים של הפיברומיאלגיה.

מטופלים רבים עם תת פעילות של בלוטת התריס שמשתמשים בטיפול הורמונאלי חלופי שהחזיר את רמות ה-TSH שלהם לרמה "תקינה" מוצאים שלאחר זמן הם מתחילים לפתח כאבי פרקים וכאבי שרירים בעלי דימיון לראומטיזים או דלקתמפרקיםניוונית. יתכן והם יאובחנו כחולי פיברומיאלגיה "בנוסף" לתת פעילות בלוטת התריס. ד"ר לאו מאמין שמה שקורה הוא למעשה סימפטום של תת פעילות בלוטת התריס שלא טופלה. ד" לאו כותב: "סימפטומים אלו, למרות השימוש בתחליף הורמון T4 (יוטירוקס, סינתרואיד) עשויים להיות מאובחנים כמחלה "חדשה", כגון פיברומיאלגיה או תסמונת העייפות הכרונית, במקום שיתיחסו אליהם כאל סימפטומים שהם תוצאה של טיפול כושל בבעיה קיימת של תת פעילות בלוטת התריס".
ד"ר לאו מאמין שמטופלים רבים שמפתחים סימפטומים של פיברומיאלגיה אחרי טראומה היו היפו-מטאבוליים (תת פעילות של בלוטת התריס) עוד לפני שהטראומה קרתה.

במאמר שפורסם במגזין Alternative Medicine (רפואה אלטרנטיבית) תחת השם "נותנים אנרגיה לעייפות הכרונית", הרופא ד"ר רפאל קלמן, מצביע על כך שכ-40% מהמטופלים שלו שסובלים מעייפות כרונית סבלו למעשה בממצב רפואי בשם תת פעילות של בלוטת התריס, "קרוב לודאי שמדובר בסיבה למקרים רבים של תסמונת העייפות הכרונית, כמו גם חוסרי תזונה מסויימים" הוא כותב: "בלוטת התריס לא מצליחה לעמוד בדרישות התפקודיות של הגוף שכוללות ויסות אנרגיה".

מחלת השימוטו, FMS ו- CFS: הקשר בינן לבין זיהומים בקטריאלים כרוניים

בעקבות הדמיון בין הסימפטומם שלהם, העובדה שהם לרוב מופיעים באותו אדם, ההישנות שלהם בין בני אותה משפחה, והאופי האוטואימוני שלהם, עלתה השאלה מהו המכנה המשותף שיוצר הפרעה במערכת החיסון. ממש כפי שהישנות של זיהום ויראלי, כגון וירוס אפשטיין בר (EBV), ציטומגלווירוס (CMV) ווירוס ההרפס סוג 6 המופיע בבני אדם (6-HHV), יכול לגרום לחוסר תפקוד של המערכת החיסונית, חוקרים זיהו מגוון רחב של זיהומים בקטריאלים כרוניים שמעורבים בפתוגנזה של מחלות אוטואימוניות מגוונות כגון – דלקת מפרקים שיגרונית, זאבת, טרשת עור, דלקת וקישיון החוליות, תסמונת שגרן, מחלת הקרוהן, טרשת נפוצה, מחלת השימוטו, פיברומיאלגיה, תסמונת העייפות הכרונית, וכו'.
הבקטריות המעורבות הם בורליה (מחלת ליים), מיקופלסמה, כלמידיה ואוראפלסמה. אחרים ידועים כזיהומים משניים למחלת ליים: ברטונלה, אהרליכיוזיס ובבסיה.
לבקטריות האלה, בניגוד לבקטריות אחרות, אין דופן תא ולכן הן חייבות להתקיים בתוך תאים ולהשתמש באנרגיה של התאים בשביל להתרבות. הן יכולות לחדור כמעט לכל רקמה בגוף האדם ולסכן את המערכת החיסונית, ובכך לאפשר זיהומים אופורטוניסטים מפטוגנים אחרים, ואפילו לפגוע ולהרוס תאי עצבים. הן מכוסות בממברנות שמווסתות את רמת החדירות שלהן ומאפשרות להן להיצמד לממברנות של תאי דם ורקמת עצבים. הממברנות הללו מכילות ליפופוליסכרידים, שידועים כטריגרים למערכת החיסון האנושית ולייצור של ציטוקנים, שמוביל לזיהום. למיקרואורגניזמים האלו יש יכולת להישאר במערכת שנים רבות (בצורות שונות במעגל החיים שלהם), ואם מערכת החיסונית הופכת לפחות יעילה הם יכולים לעורר מחלות מערכתיות שהופכות לכרוניות, משום שלרוב אין זיהוי של הסיבה הזיהומית. נדמה שסוג המחלה הנגרמת על ידי הבקטריות נסמכת רק על סוג תאי הגוף שאליהם הן חדרו. מכיוון שבלוטת התריס עצמה יכולה להיות מותקפת על ידי בורליה, מיקופלסמה או כלמידיה, הבקטריות האלו יכולות לגרום למספר צורות של מחלת בלוטת התריס, בינהם נכללת גם מחלת השימוטו. ככל שהבקטריות חודרות לאיזורים נרחבים יותר בגוף בעומק רב יותר, המחלה מחמירה.

מחקר שפורסם בנובמבר 2002 בעיתון FEMS Immunology and Microbiology Medicine, הדגים של-69% מהחולים עם CFS יש תוצאות חיוביות למיקופלסמה. מחקר שפורסם ביוני 1999 בעיתון Rheumatology מצא של-54% מהמטופלים עם דלקת מפרקים שיגרונית יש תוצאות חיוביות לזיהמוים של מיקופלסמה.
בנוגע לפיברומיאלגיה, מספר מחקרים גילו את הנוכחות של כלמידיה ב-50-60% מהמקרים. ד"ר ניקולסון, פרופסור מאוניברסיטת טקסס ביוסטון, מצא זיהומים של מיקופלסמה בכמחצית מהחולים עם פיברומיאלגיה ודלקת פרקים. ב- Br J Rheumatol. 1997 Oct; 36 (10):1134, נמצאו נוגדנים של כלמידיהפנאומוניה במקרים רבים של מיאלגיה (כאבי שרירים) מסיבה לא ידועה, כולל פיברומיאלגיה.

בכל המחלות שהוזכרו לעיל, כולל מחלת השימוטו, הזיהוי של הבקטריות שגרמו להן על ידי בדיקות סרולוגיות עשויות להוביל לשיפור משמעותי עם פרוטוקול אנטיביוטי ארוך אך אפקטיבי, בשילוב עם טיפול במערכת החיסון. אני מהווה חלק מגישה הטיפולית הזו, לה רוב הרופאים אינם מודעים. במרפאתי אני מתעסק במחלת ליים ובכל הזיהומים הבקטריאלים האחרים שהוזכרו לעיל.