אבחון וטיפול בתת פעילות בלוטת התריס
במבט ראשון, אין הפרעה קלה יותר לאבחון ולטיפול מתת פעילות של בלוטת התריס. יש לנו בדיקות דם של הורמונים וטיפול בהחלפת הורמוני בלוטת התריס. אז מה נשאר? רופאים מסתמכים על עלייה ברמות ה-TSH של בלוטת יותרת המוח בדם מעבר למה שנחשב תקין על מנת לאבחן תת פעילות של בלוטת התריס. רמות ה-TSH עולות כשרמות ההורמון של בלוטת התריס בדם צונחות (T4 ו/או T3) כתוצאה מכשל של בלוטת התריס. הדבר המטריד במיוחד הוא שתת פעילות של בלוטת התריס עשויה להיות קיימת אפילו כשה-TSH ברמה תקינה.
רופאים לרוב מוצאים את עצמם מול מטופלים עם סימפטומים שכביכול קשורים לתת פעילות של בלוטת התריס. אצל רבים מהמטופלים הללו, רמות ה- TSH וכן ה-T4 וה-T3 עשויים להיות בטווח התקין, מה שגורם לרופאים שלהם לשלול מחלות שקשורות לבלוטת התריס. לעיתים יחלפו שנים לפני שרמות ה-TSH שלהם יעלו גבוה מספיק בשביל לחשוף את תת הפעילות של בלוטת התריס. טיפולים סימפטומטיים יינתנו לכל הפרעה בצורה נפרדת וזה נכון לגביי עשרות אלפי מטופלים.
בנוסף, אף על פי שהטיפול נראה מספיק, עקב ההסתמכות על TSH תקין (מבחינת הרמות המקובלות כמובן) אחוז גבוה של מטופלים ממשיכים לסבול מסימפטומים.
כאשר בלוטת התריס נותרת לא מאובחנת
תת פעילות בלוטת התריס כשהיא נותרת לא מאובחנת או כשהיא לא מאוזנת עם תחליף הורמונאלי של בלוטת התריס, עשויה לפגוע מאוד, אף בצורה הורסנית ממש, באיכות החיים.
איפה הבעיה? הבעיה נמצאת בטווח הערכים המקובל של ה- TSH. לפי ה- AACE (ההתאחדות האמריקאית של קלינאים אנדוקרינולוגים) ומחקרים אף יותר עדכניים, ל"תקן" יש טווח רחב מידי שמשאיר עשרות אלפי מטופלים עם תת פעילות של בלוטת התריס ללא טיפול – אם הרופאים שלהם לא מטפלים במצב – והם אמורים ליהנות מטיפול אותו הם לא מקבלים.
תת פעילות בלוטת התריס הינו מצב המאופיין על ידי ירידה בייצור הורמוני בלוטת התריס. תירואידיטיס השימוטו (Hashimoto’s Thyroiditis) שהיא מחלה אוטואימונית, מהווה את הסיבה הנפוצה ביותר לתת פעילות של בלוטת התריס. כוונתי היא להקדיש את מרבית המחקר הזה למחלה הזאת, אולם מבלי לזנוח את האספקטים והסיבות האחרות הגורמות לתת פעילות של בלוטת התריס.
אולם, ראשית כל, נדרשת הבנה מלאה של פעילות הבלוטה וסקירה של הפיזיולוגיה הבסיסית שלה. ישנם אספקטים לא ידועים בחילוף החומרים של הורמוני בלוטת התריס שחשיבותם חיונית להבנת הטיפול בתת פעילות בלוטת התריס. הקדשתי פרק למחלות אוטואימוניות משום שנוגדנים נמצאים בבסיס ההפרעה כמו חוט אדום שנמתח לאורך המצג הזה.
בשלב מאוחר יותר של המחקר, אני אתמקד בקשר שבין תת פעילות בלוטת התריס ופיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית, בקשר בין בלוטת התריס לגיל המעבר, הקשר בין הורמון הלפטין, משקל עודף ובלוטת התריס, הקשר בין בלוטת התריס ובלוטות האדרנל והקשר בין בלוטת התריס, גלוטן והמעיים. לרוב נוטים להתעלם מנושאים אלה, אולם מדובר בפתולוגיות שניתן לשייך אליהן מצבים בדרגות חומרה שונות ושרופאים נתקלים בהן לעיתים קרובות. הן מרעילות מילוני אנשים. האינטראקציות הייחודיות הללו, אם לוקחים אותן בחשבון, עשויות להשפיע על אופן ההתמודדות עם פתולוגיות אלה באופן ניכר.
לבסוף, אני אחשוף את הטיפול בנוגע לאספקטים הפיזיים של תת פעילות בלוטת התריס והפתולוגיות המשויכות לה. אני אדגים מדוע הקונצנזוס הטיפולי אינו אפקטיבי ומיושן ברוב המקרים. ישנן אופציות חדשות שבאמצעותן ניתן להשיג בריאות אופטימאלית ופיתרון לסימפטומים.