תת פעילות בלוטת התריס לרוב מתקיימת אצל אנשים שסובלים מיתר פעילות של בלוטת התריס. היא עשויה לקרות אפילו אצל אנשים ללא טיפול או עם טיפול, כגון תרופות אנטיתירואידיות (מתימאזול או פרופילתיואוראציל) שמקלות על הבלוטה, או טיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח. שני האחרונים משמעם הרס או הסרה של חלק מרקמת הבלוטה שמעלים את הסיכוי לתת פעילות של בלוטת התריס ומקצרים את הזמן לפני הופעתה. עם תרופות אנטיתירואידיות זה עשוי לקרות רק אחרי עשרים עד שלושים שנים.
אצל אנשים מבוגרים, הטיפול הראשון יהיה לרוב טיפול ביוד רדיואקטיבי, בניגוד לטיפול שיקבל אדם צעיר. לפי מחקר רטרוספקטיבי מאפריל 1999 עד פברואר 2004, שנערך במרכז לרפואה גרעינית ע"ש ז'אן פרין, בקלרמונט פרנד, על 270 מטופלים עם יתר פעילות בלוטת התריס (כולל 150 מטופלים מעל גיל 65), אחרי 12 חודשים של מעקב רפואי, אצל 56% מהמטופלים המבוגרים בלוטת התריס חזרה לתפקוד תקין (euthyroidism)בעוד שב- 73.6% מהמקרים שכללו מטופלים צעירים הבלוטה הייתה בתת פעילות. שכיחות נמוכה של יתר פעילות בלוטת התריס במחלת גרייבס אצל מטופלים מבוגרים עשויה להוות הסבר לתוצאה זו.