ב-1999 אי. לגנגנו וג'יי ג'יי מורה, השתמשו בשיטת מחקר שונה (שם המחקר באנגלית : Cerebrospinal fluid biogenic amine metabolites, plasma-rich platelet serotonin and imipramine reuptake in the primary fibromyalgia syndrome, Nov. 1999)
ובעבודתם לא הצליחו לאשר שחילוף הסרוטונין אינו מווסת במטופלים אלה – גם אם לחלקם היו רמות מופחתות של סרוטונין, אצל רובם הרמות היו גבוהות. מכאן ניתן להסביר את ההחמרה בסימפטומים של המטופלים או ההופעה של סימפטומים נוספים שהיא תוצאה של הוספה של סרוטונין על ידי שימוש בנוגדי דיכאון. זיהוי של רמות נמוכות של טריפטופן סרום (חומר שקודם לסרוטונין) וסרוטונין מאפשר זיהוי קל של אלו שמגיבים טוב לגישה הטיפולית הזו ( Altern Med Rev 1998; 3 (5):367-375), אולם בדיקות אלו לא נעשות באופן שיגרתי.
לדעתי, שימוש בנוגדי דיכאון הוא אינו בחירה טיפולית נכונה לחולים עם FMS/CFS.