בלוטת התריס, אמיודארון, ציטוקינים, ליתיום

בלוטת התריס, אמיודארון, ציטוקינים, ליתיום
  • אמיודארון היא תרופה בשימוש רחב העשירה ביוד ומטרתה לאפשר ניהול של הפרעת קצב הלב (פרוזדורים וחדרים). מדובר בנגזרת של בנזופוראן עם דומות מבנית ל-T3  ו- T4.  זמן מחצית החיים של האמיודארון היא בסביבות ה-100 ימים. התרופה והמטבוליטים שלה נשארים בגוף תקופה ארוכה אחרי שמפסיקים להשתמש בה. אמיודארון עשויה לגרום ליתר פעילות בלוטת התריס או לתת פעילות בלוטת התריס. יתר תריסיות כתוצאה מאמיודארון עשויה להתפתח, לרוב בפיתאומיות ובצורה חזקה, בשלב מוקדם או אחרי שנים רבות של טיפול באמיודארון. הסיכון לפתח תת פעילות של בלוטת התריס כתוצאה משימוש באמיודארון אינה תלויה בכמות היומית או המצטברת של האמיודארון. אולם, הסיכון גדל כשמדובר באדם מבוגר, או כשלמטופל יש מחלת השימוטו, או אם מדובר בנשים שיש להן נוגדני אנטיתירואיד מיקרוסומלים (anti –TPO) או נוגדני תירוגלובולין. תת פעילות של בלוטת התריס כתוצאה מאמיודארון עשויה להיות חולפת או עיקשת – אם היא עיקשת היא כמעט תמיד משויכת להפרעה סמויה של בלוטת התריס. תת פעילות בלוטת התריס כתוצאה מאמיודארון מופיעה לרוב בשלב מוקדם וזה נדיר שהיא תופיע אחרי 18 החודשים הראשונים של הטיפול בתרופה. חיוני להעריך את מצבם של המטופלים לפני הטיפול בתרופה ובזמן הטיפול.
  • אי תפקוד של הבלוטה עשוי להתפתח במטופלים עם הפרעות זיהומיות כרוניות (הפטיטיס C, טרשת נפוצה) או גידולים ולקבל טיפול לטווח ארוך עם ציטוקינים. שימוש בתרופות אינטרפרון אלפא ובתא ואינטרלויקין נקשר גם ליתר פעילות ולתת פעילות של בלוטת התריס. בנוסף, ציטוקינים ידועים בכך שהם גורמים להגדלה של כמות נוגדני בלוטת התריס אם במראה ואם בריכוז בתמיסה. חוסר תפקוד של הבלוטה בדרך כלל מופיע אחרי שלושה חודשים של טיפול ועשוי להמשיך אפילו אחרי הפסקת הטיפול בתרופה. טיפול עם אינטרלויקין 2 נקשר לתירואידיטיס סאב אקוטית שקטה חולפת אצל כ-20% מהמטופלים.
  • ליתיום (לטיפול בהפרעה דו קוטבית)-  הפרעה בתפקוד בלוטת התריס מתרחשת בעיקר ברמת ההפרשה של ההורמון. טיפול בליתיום לטווח ארוך יוצר גויטר אצל עד כ-50% מהמטופלים, תת פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס בעד כ-34% ותת פעילות גלויה וקלינית של בלוטת התריס בעד כ- 15% מהמטופלים.  ההפרעה עשויה להופיע בפתאומיות גם אחרי שנים של טיפול. לפיכך, מטופלים אלה חייבים לבדוק את תפקוד הבלוטה פעם או פעמיים בשנה. נוכחות של נוגדני בלוטת התריס מגדיה את הסיכון לפתח תת פעילות של בלוטת התריס. טיפול בליתיום יכול להיות משויך גם, אם כי זה נדיר, לתת תריסיות, תירואידיטיס סאב אקוטי, שקורה בדרך כלל אחרי שימוש ממושך. המנגנון לא ברור אבל משערים שהוא מערב תירואידיטיס של המערכת החיסונית או תירואידיטיס הורסני.

חזרה לתירואידיטיס

norkurld@zahav.net.il
לחץ לחזרה לראש העמוד